לאחרונה, נכתב בעיתון הארץ מאמר, אודות ספרו החדש של היסטוריון האדריכלות, ז'אן לואי כהן – "ארכיטקטורה במדים: תכנון ובנייה במלחמת העולם השנייה". הספר, סוקר את השפעתה של מלחמת העולם השנייה על אדריכלות המאה ה-20. (לכתבה המלאה)

מאת: אהוד זקסנברג

לדבריו של כהן, טכניקות הסתרה, ביצורים, טכנולוגיות לחימה ושאר מיני צרכים אשר עמדו בראש סדר העדיפויות של אותה התקופה, השפיעו רבות על הליכי הבנייה של אותה התקופה וחותמם ניכר עד היום.

אפרופו קווי ביצורים וטכנולוגיות, גם אצלנו  נוצרו "טעימות" של פיתוח טכנולוגי – יצירתי לשימוש ייעודי צבאי. מהן כאלה, אשר בקורח הנסיבות, יצרו פתרונות נקודתיים ליצירת הערכות טקטית ואחרים, אשר יושמו מאוחר יותר במערכות האזרחיות, כתובנה וכפועל יוצא של ההתנסות הצבאית.

עטיפת ספרו של ז'אן לואי כהן (בהוצאת אוניברסיטת ייל)

טכניקת "וילונות העצים" כמנגנון הסתרה

אלף אלפי הבדלות מהדוגמא של ז'אן לואי כהן, יישום טכניקת ההסתרה התקיים משך שנים רבות גם אצלנו בגליל העליון.

לאורך הדופן המזרחית של כביש 90, כביש עמיעד קריית שמונה, ניטעו אקליפטוסים, אשר שימשו כמנגנון הסתרה לתנועת כלי רכב וכוחות צה"ל, מעיני תצפיתני הכוחות הסוריים אשר ישבו למעלה, במרומי רמת הגולן.

ואכן, עד למלחמת ששת הימים ההסתרה הייתה טקטית ביסודה. ההסתרה שרירה וקיימת עדיין במקומה, למרות נסיגת הכוחות הסוריים מזרחה ובהעדר תצפיות אויב נותרו האיקליפטוסים במקומם. שימוש טקטי – מבצעי, קבע והנציח, בנסיעה צפונה מערכת הצללה נופית לתפארה.

אופי הכביש וסביבתו המידית, נשארה עד לימינו, תחומה ומוגדרת כשדירה נופית מוצלת ואפקטיבית. הכביש וסביבתו, יוצרים אשליה של תכנון סדור שאושר ועבר את כל  נפתולי משוכות התכנון הסטטוטוריות ביוזמת הגופים "הירוקים" בישראל .

שרידותה וחיוניותה של השדרה המוצלת ממשיך להיות אפקטיבי, גם היום, במיקרו אקלים הגלילי, לא משום שדרג צבאי כזה או אחר, השאיר תכנית אופרטיבית המצדיקה שימור אלמנט ההסתרה לקרבות העתידיים במקום, אלא כתוצר לוואי של כוונות היסטוריות וכבררת מחדל.

"השמשת" בנינים נטושים, בכפרים נטושים ברמת הגולן

"זעורה", וכפרים נטושים אחרים, הנטועים במתלול המערבי של רמת הגולן כמו גם במרומי הרמה עצמה, "מוחזרו".

ללא החלטת ממשלה, ועדה מחוזית או מועצה ארצית, הוסבו המבנים למתקני אימוני לש"ב ולב"ב לחילי חי"ר ושריון. תורת הלחימה הצה"לית רצתה ליצור הטמעה בקרב  הלוחמים של המאפיינים האורבניים ומבנה הכפר הערבי הטיפוסי. לא כבסיס ליציקת דו קיום אלא, כאמצעי להסדרת לוגיקת לחימה בסבך סמטאות כפר ערבי טיפוסי על כל מאפייניו.

אירונית, המאבק המתמשך בגבולנו המזרחי, אכן אפשר "מחזור שימושים". קורח פעילות שכזאת יצר בדיעבד מעין שימור, אם כי מצולק, אשר היווה, בדרך עקיפה – חלופה למחיקת הכפר בפעולות שנודעו, מאוחר יותר ובהקשרים אחרים, כפעולות "חישוף." וכאן ,למרבה האבסורד ושלא במתוכנן, הונצח הכפר.

המהלך האירוני של טרנספורמציית ישוב כפרי למתקן אימונים צה"לי, מנע בדיעבד, בפועל, את מחיקת זיכרון  הכפר, טוטלית מספר הרשומות הקולקטיבי שלנו.

פתרונות יצירתיים לתכנון אקלימי בצפון סיני

ב"מחנה חצב", מדרום לבלוזה שבצפון סיני, "הומצאה" טכניקת התגוננות מפני הפגזות המצרים, אשר הביאה בעקיפין ליצירת מוצר לוואי, פתרון אקלימי אשר לא נוסה קודם לכן.

ההפגזות במחנה האוהלים הביאו, את צה"ל למציאת פתרון הגנתי יצירתי. השקעת משטח השינה, באמצעות חפירה מתחת למפלס הקרקע הטבעית, כאשר מעליו מוצבת חופת האוהל הצה"לי התקני. אלה הביאו למניעת חדירת רסיסים ופגיעות במגורי החיילים.

דלות האמצעים והמחסור בחומרי מיגון קשיחים, הביאו לאלתור מוצר כלאיים זול, היוצר

גם הוא מיגון. השקעת המאהל, יצרה מיגון מפני רסיסי הפגזים ופיזורם מעל מתחם השינה המושקע של האוהלים אבל כאן בדיוק נוצר הפתרון הלא מתוכנן, מוצר לוואי  חדש ואפקטיבי לא פחות, מיגון אקלימי.

בחלל האוהל המשוקע באדמת המדבר, נשמרו טמפרטורות מאוזנות. קרירות בשעות היום הלוהטות של המדבר, כמו גם שימור טמפרטורות נוחות, בפני הצינה המדברית בלילה.

מכאן, שחוסר היכולת במיגון מבוצר בטון וברזל הביאה ליצירת פתרון כלאיים מקומי, ספק מאולתר, אך יעיל בשילוב  ההגנה פיסית והאקלימית כאחד.

לסיכום, אלתורים, המצאות ופתרונות צבאיים, תופסים נוכחות קבע בחיינו. חלקם מונצחים ונוכחותם נשמרת לדורות, חלקם עוברים טרנספורמציה לשווקים אזרחיים, למעבדות פיתוח ולפתרונות אשר תוצאותיהם מנווטות מפיתוח צבאי לשימור והשבחת איכויות של החיים על פני הגלובוס.